השפעת מחלת הנפש על תקופת ההתיישנות 

ליאת לוי עבדה כספרית במספרה. באחד הימים היא פוטרה במפתיע.

הפיטורים הובילו למשבר נפשי חריף. לוי אושפזה במחלקה הפסיכיאטרית בבית החולים בתל השומר שם אובחנה כסובלת ממחלת נפש בשם מניה דיפרסיה.

במהלך השנים טופלה לוי בתרופות ובמחלתה חלו עליות ומורדות. באחת מתקופות ההקלה, כארבע וחצי שנים לאחר האשפוז בו אובחנה מחלת הנפש, פנתה לוי לבית המשפט ובקשה כי זה יחייב את חברת הביטוח מנורה לשלם לה תגמולי ביטוח במסגרת כיסוי ביטוחי אותו רכשה טרם אשפוזה עבור אובדן כושר עבודה.

עם הגשת התביעה נזעקה חברת מנורה ודרשה כי התביעה תימחק על הסף. מנורה התבססה על פסק דין שניתן לאחרונה על ידי בית המשפט העליון לפיו תביעות לתגמולי ביטוח המוגשות מעבר לשלוש שנים לאחר קרות מקרה הביטוח מתיישנות ואין אפשרות להגישן יותר לבית המשפט.

אכן, קבע השופט עמיחי דוויק, שבפניו הובא העניין, לכאורה התביעה התיישנה. מיום האשפוז חלפו ארבע וחצי שנים.

אלא שנעלמה מחברת מנורה הוראת סעיף 11 לחוק ההתיישנות הקובעת מפורשות כי התקופה שבה היה התובע חולה נפש לא תבוא במניין הימים לצורכי ההתיישנות.

תובע כזה, גם אם חלפה תקופת ההתיישנות, מקנה לו החוק הזדמנות של שנתיים לפחות מיום שחדל להיות חולה נפש למצות את זכויותיו בבית המשפט.

כאן העלתה מנורה טענה נוספת.

בהיות לוי שרויה בקשיים כלכליים נבצר ממנה להשיג חוות דעת של מומחה מטעמה להוכחת תביעתה והיא פנתה לבית המשפט בבקשה למנות בעניין זה מומחה מטעם בית המשפט.

הנה - טענה מנורה - לוי עצמה אינה מצליחה להוכיח שהיא חולת נפש. ממילא אין היא זכאית ליהנות מהוראות החוק המאריכות את תקופת ההתיישנות לחולי נפש. השופט דוויק מבקר קשות טענה זו ומטיל ספק בתום ליבה של חברת מנורה. מנורה עצמה הגישה לתיק בית המשפט חוות דעת של רופא מטעמה לפיה סובלת לוי ממניה דיפרסיה ועוברת אשפוזים חוזרים.

ברור איפוא שקיימת ראיה לכאורה במסמכים של מנורה עצמה על כך שלוי היא אכן חולה במחלת נפש.

לכן, קובע השופט, הוכחה לכאורה בדבר המחלה מצויה בפני בית המשפט.

ואפילו לא היתה כזו, מוסיף השופט, אין זה ראוי, אין זה צודק ואין זה נכון למנוע מחולה כזה את הוכחת טענתו.

משנטען בפני בית המשפט כי חולה נפש לוקה בחסרון כיס ואין ידו משגת מימון חוות דעת, ישקול בית המשפט להיחלץ לעזרתו ולא ינעל את דלתות בית המשפט בפניו.

החיפזון של חברת מנורה במקרה זה הינו תמוה ומצער. יש בידה חוות דעת בדבר מחלת לוי ולמרות זאת אין היא מוכנה לאפשר למבוטחת שלה למצות את יומה בבית המשפט בטענה שהמבוטחת לא הביא את אותה הוכחה המצויה בידי חברת הביטוח.

לאור האמור לעיל מחק השופט את טענת מנורה בדבר ההתיישנות וחייב אותה בתשלום הוצאות משפט למבוטחת שלה.

מסמך 178